מקורות

גילוי נסתרות לפני ימות המשיח

ר’ שמעון בר יוחאי בזוהר בראשית קיח

'אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁאֵין רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּזֶה שֶׁיִּתְגַּלֶּה כָּל כָּךְ לָעוֹלָם, וּכְשֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲפִלּוּ תִינוֹקוֹת שֶׁל הָעוֹלָם עֲתִידִים לִמְצֹא נִסְתָּרוֹת שֶׁל חָכְמָה וְלָדַעַת בּוֹ קִצִּים וְחֶשְׁבּוֹנוֹת, וּבְאוֹתוֹ זְמַן יִתְגַּלֶּה לַכֹּל'

ששת אלפי שנות "עולם הזה"

סנהדרין צז

'תנא דבי (דרש החכם מבית) אליהו: ששת אלפים שנה הווי עלמא; שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח'

יש סדר לזמנים

המהר"ל ב"נצח ישראל" פרק ח'

"אמר שלמה ע"ה (קהלת ג): "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" וזה שאמרו חכמים (אבות ב): "אין לך אדם שאין לו שעה", כי במה שהוא מציאות מיוחד בעולם יש לו זמן מיוחד לו וכל המציאות הוא תחת הזמן וכמו שהוא מציאות מיוחד בפני עצמו כן יש לו זמן בפני עצמו, כי הזמן - בו הויית הנמצאים". המהר"ל מדגיש שיש משמעות מיוחדת לזמני המאורעות. כשם שיש משמעות לאדם ולמאורע כך יש משמעות לזמן בו מתרחשים הדברים, כפי שכל המציאות היא תחת הזמן.

דורות בראשית ושנות חייהם

בראשית פרק ה', ג'-י"א

"וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת (130) שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת...
וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה (930) וַיָּמֹת...
וַיְחִי שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה (105) וַיּוֹלֶד אֶת אֱנוֹשׁ...
וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי שֵׁת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה (912) וַיָּמֹת...
וַיְחִי אֱנוֹשׁ תִּשְׁעִים שָׁנָה (90) וַיּוֹלֶד אֶת קֵינָן...
וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אֱנוֹשׁ חָמֵשׁ שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה (905) וַיָּמֹת..."

ירידת הדורות והגילאים, מיעוט ההארה, הופעת הבעיות והמוות (לפני דור המבול ולאחריו):

רמבן בראשית ה

\\"וַיִּהְיוּ יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה...\\" - ... והסיבה באריכות ימיהם כי אדם הראשון מעשה ידיו של הקב\\"ה נעשה בתכלית השלימות בנוי בכח בקומה וגם אחרי שנקנס עליו שיהיה בן מות היה בטבעו לחיות זמן רב, וכאשר בא המבול על הארץ נתקלקל עליהם האויר והלכו ימותם [ימיהם] הלוך וחסור כי עד המבול היו ימיהם בארך ההוא ויש מהם שחיו יותר מאדם. ושם שנולד קודם המבול חי שש מאות הועיל לו החוזק שנולד בו והזיק לו האויר שנתקלקל, ובניו הנולדים אחר המבול נתקצרו ימותם ושבו לארבע מאות ותראה שהיה זה בהם עד הפלגה, וכאשר משל עליהם שינוי האוירות בהפלגה נתקצרו עוד ימיהם כי פלג אשר בימיו נפלגה הארץ שב לחצי ימיהם למאתים שנה ונראה כי בדורות אברהם יצחק ויעקב היו הימים בעם שבעים ושמנים שנה כאשר הזכיר משה רבינו בתפלתו (תהלים צ י), אבל הצדיקים בדורותם יראת ה\\' תוסיף בהם ימים, כי פרעה תמה על יעקב והוא הפליג לו בימי אבותיו כמו שאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם (להלן מז ט).

'אור החיים' בסוף פרשת בראשית

"ויאמר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה” - נראה שיכוין לומר להיות שהיה ה' מתנהג עם ברואיו להוכיח ולהתדיין עמהם בנגלה: ויאמר ה' אל הנחש (ג' י"ד), אל האשה אמר וגו' (שם ט"ז), ולאדם אמר וגו', ויאמר ה' אל קין למה וגו' (ד' י'), ויאמר ה' אי הבל וגו' (שם ט'), וכאשר הגדילו להתעיב אמר ה' לא ידון עוד לעולם רוחי באדם פנים בפנים להשפט עמו יחד, ופירוש רוחי הוא שכינתו יתברך שלא יהיה עוד נחשב האדם להדרגה זו. ותמצא כי כפי מעשיו מרחיק הדרגתו מטה מטה, שבתחילה היה ה' מוכיח לאדם על פניו ונמצאים הנבראים כולם במדרגת נביאים, ויהי כי החל האדם, פירוש נתחלל או נעשה חולין, הובדל מהדרגת נביא

ליקוטי הלכות ברסלב - תלמידי ר' נחמן:

וְעַל כֵּן הָיָה עִקַּר הַפְּגָם שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל יְדֵי אֲכִילָה עַל יְדֵי שֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, כִּי כָּל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים נוֹגֵעַ בְּהָאֲכִילָה שֶׁנִּדּוֹן בְּמוֹתָרוֹת וְכוּ' שֶׁעוֹלִים עֲשָׁנִים סְרוּחִים אֶל הַמֹּחַ וּמְסַבְּבִין וּמְעַקְּמִין אֶת דַּעְתּוֹ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְעַל כֵּן הִזְהִירוֹ ה' יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁלֹּא יֹאכַל מֵעֵץ הַדַּעַת שֶׁהִיא בְּחִינַת אֲכִילָה כָּזֹאת שֶׁעַל יָדָהּ מִתְרַבֶּה הַמּוֹתָרוֹת וְעוֹלֶה אֶל הַמֹּחַ וְכוּ'. וְהוּא פָּגַם בָּזֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁפָּגַם בִּבְחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים וְאָכַל אֲכִילָה זֹאת שֶׁל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. וְאָז תֵּכֶף נִמְשַׁךְ בִּלְבּוּל הַדַּעַת בָּעוֹלָם שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמּוֹתָרוֹת הַנַּ"ל מֵעֲשָׁנִים סְרוּחִים הַבָּאִים עַל יְדֵי הַמּוֹתָרוֹת כַּנַּ"ל שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת גְּזֵרַת הַמִּיתָה שֶׁנִּגְזְרָה אָז בְּחִינַת בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת. כִּי כָּל מִיתַת הָאָדָם נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי הָאֲכִילָה עַל יְדֵי הַמּוֹתָרוֹת שֶׁעַל יְדֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה הָאָדָם לְעוֹלָם

[הסבר: בגלל רעלים (חומציות) בגוף, מתח ופיזור נפש ודאגות (מחשבות ורגשות שליליים, עתיד ועבר)- הגוף והנפש טרודים בעומס, והמערכות הרוחניות והבריאותיות לטווח רחוק פחות חיוניות. פירות וירקות וזרעים (קיטניות) מזינים את הגוף והנפש באנרגיות טובות, בפחות חומציות ויותר בסיסיות, ויטמינים ומינרלים וכו, ומנקים את הרעלים]

דור אֱנוֹשׁ

רש"י בראשית ו, ד:

אע"פ שראו באבדן של דור אֱנוֹשׁ שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם לא נכנע דור המבול ללמוד מהם

רמב"ם, משנה תורה, הלכות עבודה זרה, פרק א', הלכות א-ב:

בימי אֱנוֹשׁ טעו בני האדם טעות גדולה, ונבערה עצת חכמי אותו הדור; ואֱנוֹשׁ עצמו, מן הטועים. וזו הייתה טעותם: אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם, ונתנם במרום, וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו - ראויים הם לשבחם ולפארם, ולחלוק להם כבוד. וזה הוא רצון האל ברוך הוא, לגדל ולכבד מי שגידלו וכיבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד עבדיו והעומדים לפניו, וזה הוא כיבודו של מלך.
כיון שעלה דבר זה על לבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להם קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולן - כדי להשיג רצון הבורא, בדעתם הרעה. וזה היה עיקר עבודה זרה

הופעת הזדקנות ומחלות בעולם אחרי המבול

בבא מציעא פ"ז

"עד אברהם לא היה זקנה... שנאמר (בראשית כד, א) "ואברהם זקן בא בימים". עד יעקב לא הוה חולשא [לא היו מחלות] אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא [בא יעקב וביקש רחמים והיה חולה, כדי שאדם לא ימות פתאום ויוכל לצוות לביתו] שנאמר (בראשית מח, א) "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה"...

החיים הארוכים בגן עדן ארצי - בדורות בראשית ובאחרית הימים

רבנו בחיי - בראשית ב', ט"ו - י"ז

"לפי שכבר מנה ה' יתברך את מאכלו הזרעים והפירות, הניחו עתה בגן עדן שיהיה עובד אדמת הגן ויזרע לו שם כל מיני תבואות ויטע לו שם כל מיני פירות, כי לכך הונח שם להיות מתענג ומשתעשע כרצונו והיתה פרנסתו מעצי הגן והיה משתהו מנחלי עדן ומלבושו ענני כבוד, והיתה עמידתו שם בתענוג רב גדול ועצום לרוב הרבה בתענוג הנפש, ומעט בתענוג הגוף, בהשקט והנחה וקורת רוח שאין כמוה בהיות כלו שכלי, נפשו וגופו הם אחת בהשגת בוראו בלבד, ולכך מנע ממנו עץ הדעת הגורם ההמשך אחר התאוות ולא נמנע ממנו תחלה עץ החיים הגורם לחיות חיי עד"
"לאחר שחטא ואכל מעץ הדעת, האכילה ההיא גרמה לו שימשך אחר התאוות וישתדל בצרכי הגוף יותר מצרכי הנפש, ככל אשר אנחנו עושים פה היום, הוא הפך המבוקש ממנו, ולכך נתחייב שיתקצרו ימיו ותשלוט עליו מיתה. [סיבה ותוצאה..]
ויש לך לדעת כי לשיעור תענוג האדם בגן, עתיד העולם שיחזור …

"כי על דעת רז"ל לולא שחטא לא ימות לעולם אבל יהיה קיים נצחי ... והוא דעת רז"ל ואנו אין ראוי לנו להאמין ולקבוע מסמרות אלא מדברי רז"ל המקובלים מפי הנביאים שאלמלא שחטא היה חי לעולם, וכן אמר הכתוב (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם...
ועל דרך המדרש כי ביום אכלך ממנו מות תמות - יומו של הקב"ה אלף שנים, וכדי שלא יצא דבר ה' יתברך לבטלה נתן לו יום אחד משלו"
[הכוונה שתוצאת המוות תהיה בתוך אלף שנים שהם יום אחד של הקב"ה, ועד אז תהיה הזדקנות איטית]

אבן עזרא - בראשית ג:

"בגן עדן, חיותו מפרי העץ"

"יש יכולת באדם שיחיה לעולם, והמשכיל יבין, כי זה כל האדם"

רמב"ן בראשית ב, יז:

"אלמלא שחטא לא מת לעולם כי הנשמה העליונית נותנת לו חיים לעד והחפץ האלהי אשר בו בעת היצירה יהיה דבק בו תמיד והוא יקיים אותו לעד"

הארה נצחית באחרית הימים

ישעיה כ"ה, ח:

"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר"

'יומו של הקב"ה אלף שנים'

עפ"י רבותינו

שנאמר בתהלים צ':
"כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר..."

יצר מחשבות

'אמר ר' שמעון בן פזי: אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי'
רש"י: 'אוי לי מיצרי - המיגעני בהרהורים'

"אם רץ לבך - שוב למקום" (ספר יצירה - מיוחס לאברהם אבינו)

בני הנביאים

ספר שמואל

מסכת מגילה

הרמב"ם

הנצי"ב

מדרשים

יואל